כשאנחנו נולדים אנו מרוכזים רק בעצמנו ובצרכים שלנו. העולם והסביבה מספקים לנו את הצרכים ואנחנו מרכז העולם. אם הצרכים הבסיסיים שלנו מסופקים-אנחנו מרוצים ולא חסר לנו דבר.
ככל שאנחנו גדלים, אנו מגיעים להבנה ותובנה שהעולם לא משרת אותנו והוא לא יכול לספק את כל צרכינו ורצונותינו. עלינו להשלים את החסר בכוחות עצמנו או להתמודד עם המחסור. לרוב, אנשים לומדים לצאת מהריכוז העצמי ולהכיר גם בכוחות וגם במגבלות שלהם, במה שיכולים לספק לעצמם ובמה שלא. זוהי התבגרות.
מכורים, באופן שונה, לא מצליחים להתבגר ולצאת מהריכוז העצמי. אנו מסרבים להבין שלא נקבל בעולם את כל מבוקשנו. רצונותינו הופכים לדרישות ואנחנו לא מצליחים להגיע לסיפוק ושביעות רצון. הריקנות שנוצרת עקב כך לא מצליחה להתמלא ובמקומה מתחיל פחד, כעס וטינה.
טינה כעס ופחד מהווים שלושתם את משולש האובססיה העצמית. האובססיה העצמית היא הלב של חוסר השפיות שבהתמכרות.
הטינה שלנו קשורה לעבר: אי היכולת שלנו להתמודד עם אי הקבלה של רצונותינו, מתבטאת בטינה רבה. אנחנו מחיים מחדש במוחנו כל פעם את הניסיונות הכושלים שחווינו.
הכישלון והריקנות מעוררים אצלנו תחושת כעס בהווה והכחשה לקיומה של המציאות כפי שהיא.
הפחד שלנו הוא הפחד מהעתיד-פנטזיות על דברים שליליים כחלק מתגובה ללא נודע.
בתכנית NA ניתנים לנו כלים להתמודדות עם משולש האובססיה העצמית. הטינה מוחלפת בקבלת העבר, הכעס מוחלף באהבה והפחד באמונה.
יש לנו מחלה שמאלצת אותנו לחפש אחרי עזרה. יישום עקרונות אלו יעזור לנו לשבור את משולש האובססיה העצמית ויעזור לנו לגדול ולצמוח .
